קפיטליזם על פי מכס וובר מתוך האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיזטליזם

בעבר איכרים ובעלי המלכה היו חיים לפי מודל של רווח ופינקסאות, אך ללא מרדף אחר הצבר הון. איכרים ובעלי מלאכה אלו היו מוכרים בעצמם את הסחורה שלהם. אך, בהדרגה קבלני ייצור קנו את הסחורה מבעלי המלאכה, ובהדרגה הגבירו את התלות של בעלי המלאכה בקבלני הייצור ופיקחו על עבדתם. כך הפכו האיכרים לפועלים.

מין הצד השני קבלני הייצור רכשו לקוחות שיקנו את הסחורות בדמות חנויות קמעוניות. וכך התחילו לייצר מוצרים זולים במחזור גדול. מי שלא עלה נשמט וירד. רבים עשו הון והשקיעו את הונם בעסקם. חיי הנוחות של אנשי העסקים הפכה להסתפקות במועט והשקעת היתרה בסיבוב פיננסי נוסף.

כך נולדה רוח הקפיטליזם המודרני, שהעסק ועמלו התמידי נעשה לצורך הכרחי בחיי הקפיטליסט. רוח הקפיטליזם המודרני הוא הלך מחשבה של הצבר הון חוקי שיטתי ורציונאלי, בתורת מקצוע שיש בו משום שליחות.

קפיטליזם על פי וובר הוא הרדיפה אחר רווח, באמצעות מפעל קבע. שימוש בכוח עבדתו ובנכסיו של הפרט הוא רעיון האופייני למוסר החברתי של התרבות הקפיטליסטית ובמובן מסוים מאבני היסוד שלה. יזם שלא יפעל באופן זה ייזרק מין הזירה הכלכלית כפי הפועל שלא יסתגל אליהן יושלך אל הרחוב כמובטל. התנהגות ותפיסת מקצוע ההולמות את תכונותיו המיוחדות של הקפיטליזם יגברו על דרכי התנהגות ותפיסות אחרות, מאחר והסדר הקפיטליסטי מקיף את המשק כולו הרי כל עסק שלא יכוון את פעולתו על פי סיכויי רווחיות ניודן לכליה. לכן, ברגע שהקפיטליזם המודרני הגיע לשלטון הוא לא זקוק יותר למשענותיו הישנות.

הפעולה כלכלית קפיטליסטית יוסדה קודם כל בציפייה לרווח על ידי ניצול הזדמנויות חליפין, כלומר אפשרויות לרכוש בדרכי שלום. הצבר ההון הקפיטליסטי מתנהל על פי חישובי הון, הערוך לשימוש שיטתי בסחורות וכוח אדם כאמצעי להשגת הון, באופן שמאזן הנכסים של העסק המחושבים בערכי כסף או הון. העיקר הוא שתמיד חישוב ההון נערך בכסף, אם בדרך הנהלת חשבונות מודרנית ואם בשיטה אחרת. תחשיב מדויק אינו אפשרי אלא על בסיס עבודה חופשית. סגולות הקפיטליזם המודרני לא הגיעו לחשיבותם כיום אלא מתוך זיקתן לארגון העבודה הקפיטליסטי. ללא ארגון העבודה הקפיטליסטי הרציונאלי של העבודה לא היו כל אלא מגיעים לאותה מידה של חשיבות (למשל, התפתחות ניירות הערך וההסדר הרציונאלי של הספקולציה שלה על ידי הבורסה).
הפעולה הכלכלית מודרכת למעשה על פי השוואת השווי הכספי המשוער של הכנסת העסק לשווי הכספי של הוצאתיו. במובן זה היו קיימים עסקים קפיטליסטיים גם בסין, הודו, בבל, מצריים, בימי הקדם הים תיכוניים, בימי הביניים ובעת החדשה. העסק הקפיטליסטי והמיזם הקפיטליסטי פועלו כדרך קבע בכל מקום בעולם. אבל במערב הגידול הכמותי של סוגים וצורות וכיוונים שלא היו כמותם בשום מקום אחר. ההרפתקן הקפיטליסטי היה מצוי בכל מקום. למשל, הקפיטליזם של פרומוטרים (רבי ספסרים, רודפי זכיינות קולוניאליים), קפיטליזם פיננסי מודרני בימי שלום וקפיטליזם לרווחי מלחמה. אך הייחוד מערבי הוא הארגון הקפיטליסטי הרציונאלי של העבודה החופשית. במקומות אחרים נמצאו שלבים מוקדמים לסוג זה. למעשה, אין עדויות לתעשיות בית ראויות לשמן מחוץ למערב אלא במקומות מעטים, והשימוש בעבודת שכירי יום שהיה רווח בכל מקום. גם יצר הקניין, רדיפת בצע עשיית רווחים, רווחי כסף רבים ככל האפשר אינם תולדה של קפיטליזם.

הארגון הרציונאלי של המפעל אינו הסימן המובהק של הקפיטליזם המערבי. הארגון הרציונאלי המודרני של המפעל הקפיטליסטי לא היה אפשרי אלמלא שני יסודות חשובים אחרים: הפרדת העסק ממשק הבית, והנהלת חשבונות רציונאלית. הפרדת מקום העבודה קיים גם באזורים אחרים. איגודים קפיטליסטיים בעלי חשבון עסקי נבדל בתופעה מצוי במזרח ובעולם הקלאסי. אך בהשוואה לעצמאות המפעל העסקי בימנו אלו הם רק ניצנים של קפיטליזם מפני שהנהלת החשבונות הרציונאלית וההפרדה המשפטית בין רכוש העסק לרכוש בעליו הנהוג במערב היו חסרות של לגמרי, או שעמדו בראשיתן. במקומות אחרים שלטה המגמה להקים מפעלים עסקיים כחלק ממשק הבית של שליט או בעל אחוזה. קפיטליזם המפעל הבורגני בעל ארגון רציונאלי של עבודה חופשית ותולדות התרבות (התהוות הבורגנות המערבית על תכונותיה המיוחדות) קשורים בקשר הדוק בהתהוות ארגון העבודה הקפיטליסטי (הבורגני היה קיים במערב עוד לפני התפתחות הקפיטליזם המערבי אך רק במערב).

בהשוואה בין תרבות המערב לאימפריות אחרות כגון יון, סין, הודו, בבל ומצרים. ניתן להבחין שרק במערב קיים מדע בעל התפתחות המוכרת היום כתקפה. במקומות שונים היו התפתחויות מדעיות כאלו ואחרות אך התרבות המערבית הנוצרית עשתה התקדמות רבה יותר בהרבה, למרות שרעיונות מסוימים הועתקו מתרבויות המזרח, היו קיימות במזרח, או שהגיעו למזרח מהמערב. בין הפיתוחים מערביים ייחודיים שוובר מונה הם דמוקרטיה בדמות נבחרי ציבור הנבחרים לזמן קצוב, מדינה כמוסד פוליטי בעל חוקה מנוסחת בדרך רציונאלית, משפט ערוך ברוח רציונאלית, מנהל המבוסס על כללי רציונאליים (חוקים) ומנוהל בידי פקידים מקצועיים, דפוס, סגנון ציור ופיסול של ימי הביניים. מחוץ למערב המודרני אין גם סוציאליזם רציונאלי, אומנם קיים מרקנטיליזם, מדיניות סעד וצורות מסוימות של שיתופיות, אך לא קיים המושג אזרח והמושג בורגנות ומעמד פרולטריון כמעמד. לא נמצא גם ארגון רציונאלי של עבודה חופשית בצורת מפעל. נעדר לגמרי הניגוד המודרני בין היזם התעשייתי הגדול לבין הפועל השכיר החופשי. ולכן לא היה מקום לכל אותו מכלל הבעיות המעסיק את הסוציאליזם המודרני.

הקפיטליזם המודרני של המערב הושפע מהתפתחות האפשרויות הטכניות. הרציונאליות שלו תלויה כיום בעיקר באפשרות לחשב את הגורמים הטכניים המכריעים תחשיב מדיוק. מבוסס על מתמטיקה ועל הניסוי המדויק והרציונאלי. התפתחות מדעים אלו נדחפים במקביל על ידי תגמולים קפיטליסטיים הכרוכים ביישומם הכלכלי. מתמטיקה ומכאניקה לא נוצרו מכוח האינטרסים הקפיטליסטיים אבל השימוש בטכני בידע המדעי שעיצב את אורח החיים של המון הומרץ על ידי התגמולים הכלכליים שנלוו אליו במערב. תגמולים אלו יסודיים בייחודו של המשטר החברתי של המערב. קפיטליזם של המפעל המודרני הרציונאלי זקוק גם למערכת משפט ברורה ובהערכה למנהל המודרך על ידי כללים פורמאליים קבועים. ללא אלו לא יכול להתקיים מפעל פרטי רציונאלי בעל הון יציב ותחשיב בטוח. משפט כזה מתנהל רק בעולם המערבי. אינטרסים קפיטליסטיים היו בין הגורמים שהכשירו את הקרקע להשלטת שכבת משפטנים מקצועיים. אבל הוא לא היה יכול להתקיים ללא הרציונליזם המובהק של תרבות המערב.

הרציונליזם המערבי המודרני הוא גורם כלכלי בעל חשיבות רבה, אך קיים גם קשר סיבתי הפוך, התהוות הרציונאליזם הכלכלי תלויה מעיקרה בקיום דפוסים מסוימים של התנהגות מעשית רציונאלית. שכן היא תלויה בכושרם ונכונותם של בני אדם לסגל לעצמם דפוסים מסוימים של התנהגות מעשית רציונאלית. במקום שמעצורים נפשיים חסמו את הדרך הזו, שם נתקלה גם התפתחותה של התנהגות כלכלית רציונאלית בהתנגדות פנימית.

עומס העבודה שגדל לאין שיעור אינו מתיישב עם המסורתיות. הטיפוס האידיאלי של יזם קפיטליסטי הוא כזה ש"אין לו כלום מכל עושרו מלבד ההרגשה האירציונאלית שהוא עושה כראוי את מלאכתו" (בנגמין פרנקל). דבר זה נראה לאדם הקדם קפיטליסטי יצר חולני. במקומות שונים השימוש הרציונאלי בהון במפעל קבע והארגון הקפיטליסטי הרציונאלי של העבודה עדיין לא הפך לכוחות הדומיננטיים בהכוונת הפעילות הכלכלית. תרבויות אלו הן תרבויות קדם קפיטליסטיות.

ארצות בעלות נכסים טבעיים, צרפת, ספרד, איטליה וכו' הן ארצות עשירות מאוד שפגרו בהתפתחות הכלכלית. למשל, ספרד לא התפתחה כלכלית עד המאה ה20. פורטוגל שלטה על ברזיל, חלק מהודו וסין פיגרו בהתפתחות כלכליות. לעומת זאת, בשוויץ אין משאבי טבע. גם לשוודיה כמעט ואין אוצרות טבע (אוצרות הטבע שלהן לא נוצלו בעבר – גופרית ומפלי מים). דנמרק, סקוטלנד וכו'. גם באנגליה עד שלא גילו שם אוצרות ברזל ומתכת, המדינה הפכה לעשירה ביותר, ללא אוצרות טבע. הארצות העשירות התפתחו בשל הדת הפרוטסטנטית שרווחה בהם, בניגוד למדינות שבהן רווחה הדת הקתולית שגרנה לפיגור של המדינות העניות. בניגוד לתפיסת הכנסייה הקתולית, הפרוטסטנטיזם שימש כעין פרי בכיר בהתפתחות השקפות רציונליסטיות גמורות.

הכנסייה הקתולית רואה באדם מבוא לחיים האמתיים לאחר המוות. הדתות האנטי קתוליות ובראשם הכת הפוריטנית (קלוויניזם) דורשות מהאדם לעבוד את האל במלוא יכולתו ולמצות את היכולת הזו עלי אדמות (מתוך הפרשנות של כתבי הקודש והתנ"ך). הדבר בה ליידי ביטוי גם במשפטים מהתנ"ך כגון בזיעת אפיך תוכל לחם. הכנסייה הקתולית מניחה שהאדם אינו יצור חד משמעי. לכן, אי אפשר להגיד על האדם שהוא טוב מאוד או רע מאוד. החיים המוסריים של האדם, לפי הקתוליות הם מערכת מסוכסכת של נטיות דחפים ויצרים המתנגשים ולעיתים מנוגדים אחד לשני. לכן הכנסייה דרשה מהאדם כאידיאל שהייה טוב, אך היא החלישה תפיסה זו על ידי פולחן החזרה בתשובה. לחוטא יש דרך להשתחרר מחטאו. האדם הקתולי נמצא במסגרת מוגדרת שיש לה סמכות לשחרר אותו מאשמה. אצל הפוריטנים אין כומר. האדם עומד לבד מול אלוהים. עמידה זו מול אלוהים יוצרת מתח עצום בין המאמינים (האל עוקב אחרי מעשיך, ואין כומר שאפשר להתוודות בפניו).

הרעיון שאדם יכול להיחלץ מחטאיו על ידי פולחן לא קיים בדתיות אנטי קתוליות. בתקופה שבה הכנסייה הקתולית הייתה בשיאה (ימי הביניים), המוות היה בלתי נפרד מהחיים (חיים קצרים). לכן היה טיעון לכנסיה הקתולית של חיים אחרי המוות. הקתולי מצא פיצוי שניתן בדמות החסד של הכומר שפתר את האדם מהמתח שבו הוא חי. הקלוויניזם היו מחמירים מאוד גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים (מטעמי דת). האלוהים של הקלוויניזם דרש ממאמיניו קדושה של מעשים, והתנהגות שיטתית ועקיבה. במילים אחרות, מדובר באורך חיים רציונאלי, שקול, בשליטה עצמית ואיפוק. כך שלא ראוי להתנהג בצורה יצרית ובלתי מרוסנת. הדבר בה לידי ביטוי בין היתר בדרישת האדם להוכיח את אמנותו הדתית בעולם הזה ולא בעולם הבא.

לקלווין הייתה בעיה עם תיאודיצאה (צדיק ורע לו). זו בעיית יסוד של כל הדתות (למשל, איוב). הפתרון של קלווין: praedestinatio. האל קובע מראש את גורלו של אדם. האל בורר מתוך בני האדם את אלו שהוא רוצה לעשות צדיקים. כך יצרו הקלוויניסטים את הנבחרים (electii). הבעיה היא שהאדם לא יודע אם הוא נבחר או לא נבחר. לכן, האדם נמצא בביקוש הפתרון לשאלה האם הוא נבחר או לא נבחר. לכן חיו הופכים להיות מרוץ אחרי הנבחרות. כך שכישלון הוא סוג של מבחן, לכן כל כישלון מתפרש כמבחן שיש להתגבר עליו, עד להיבחרות הסופית. הביטוי הוא בעבודה. אבל, לא עבודה סתם מבקש אלוהים, אלא עבודה רציונאלית במקצוע (מקצוענות). תועלתו של המקצוע נבחנים על ידי אלוהים בעזרת כלים מוסריים, ותרומתו של המקצוע לטובת הכלל, והשכר על המקצוע. אם האל מזמן לפרט סיכוי לרווח, בוודאי שיש לו כוונה לדבר. אדם הזוכה להרבה רווחים, ומתעשר על פני אדמות, עושה זאת על פי חסד אלוהים, ולכן הוא הנבחר. מכאן שהעשירים הם הנבחרים, והעניים הם הלא נבחרים.

אם הפרט מגיע למצב שיש לו רווח בפעילותו הכלכלית הוא רואה בכך אצבע אלוהים. לכן, על המאמין לנצל את הרווח, ולא לשבת בחיבוק ידיים. בכך ניתן זוהר מוסרי לקפיטליזם, ויוצר את הגיבור הקפיטליסטי - היזם. היזם הוא זה שלוקח את התהליך הכלכלי, ומנתב אותו. הוא האדם הרציונאלי והמפוקח שהאל נתן לו מתת שמים שלאחרים אין זכות לקחת ממנו. כך לדוגמא, תפיסתו של הקלוויניסט בנג'מין פרנקל ברוח הקפיטליזם, לפיה זמן הוא כסף, אשראי הוא כסף, כסף יכול להוליד כסף, אדם הידוע כמקפיד ומדויק בפירעון חובותיו יכול להשיג בכל עת כל סכום, ככל שאדם זהיר ומיושב יותר כך האשראי שלו גדול יותר, היזהר מלחשוב שכל מה שבידך ניתן להוצאה (אנשים פשטו רגל בצורה כזו), אדם המאבד מזמנו מאבד למעשה כסף (זמן=כסף), ואת הכסף שיכל להרוויח עם עבד. ניתן לתמצת את האתיקה הפרוטסטנטית בציטוט שפרנקל משאיל מהתנ"ך: "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב" (משלי כ"ב, 29). כלומר, רכישת כסף כל עוד היא נעשה כדין היא ביטוי לחריצותו של אדם במלאכתו. ברוח התועלתיות חריצות היא הא'' והת' באתיקה הפרוטסטנטית.

המסורת היא יריבה של רוח הקפיטליזם. בחברות מסורתיות שיטת קבלנות נתקלה בבעיה: העלאת השכר לא מניבה הפחתה בפרק הזמן שלוקח לפועל לבצע עבודה קבלנית. האדם המסורתי מטבעו לא דרש לצבור יותר הון לסיפוק צרכיו המסורתיים. כך שקיים מתאם בין שכר נמוך ורווח גבוה. ולהפך. לדוגמא, העלאת השכר הקבלני לנערות גרמניות לא תורם להגברת הספק העבודה לעומת בנות משפחות פרוטסטנטיות. כושר הריכוז ועמדת היסוד של הרגשת חובה כלפי העבודה משולבים אצלן לעיתים קרובות מאוד במשקיות קפדנית המביאה בחשבון גם את השכר ושיעורו ובשליטה עצמית וישוב הדעת מגבירה להפליא את כושר עבודתן בזכות החינוך הדתי. קרקע נוחה לתפיסת העבודה כתכלית לעצמה כמקצוע מבחינת שליחות, כדרוש לקפיטליזם והסיכוי הרב ביותר להתגבר על השגרה המסורתית.

טענתו של וובר הפוכה לטענה של מרכס ומערער עליה. טענתו היא שהקפיטליזם אינו עניין של אינטרסים חומריים, אלא האינטרסים החומריים הם כתוצאה מאספקטים רוחניים, זו הביקורת בעיקרית על טיעוניו של וובר. אך וובר טוען שהמטריאליזם ההיסטורי הנאיבי שרעיונותיו מתהווים בבניין העל של מצבים כלכליים נידונה במקום אחר (מרכס). וובר מראה קשר הפוך מכפי שמניחה ההשקפה המטריאליסטית. אך התפיסה המרכסיסטית רואה את רעיונותיו של וובר כדרך של בעלי ההון להצדיק את מעמדם.

וובר בניגוד למרכס טוען שהצבר ההון הוא לא מהאופי הגרוע של האנשים, כפי שמרכס טען, אלא מפני שהעשייה היא רצון האל. ואי חפץ לעבוד (בטלן) פירוש הדבר שאינו נבחר. הבטלה מובילה לעוני. לכן, העני עני בשל בטלנותו המגונה.