איך ממקסמים שכנוע?

עבודה זו הוגשה על ידי סופיה מטרה ואורן הראל במסגרת הקורס סדנת מחקר ב'.

 

מחקר זה מתבסס על הרעיון שחשיפה חוזרת לטיעונים מגבירה את אמינות הנתפסת של הטיעונים. במחקר נמצא כי ככל שנבדק חוזר יותר פעמים על תשובה מסוימת, עולה רמת הביטחון שלו בתשובתו. לצורך המחקר השתמשנו בתרגיל מתמטי מטעה, בתוספת התרמה של תשובה לא נכונה. נבדק גם הקשר בין אוריינטאציה ריאלית והיכולת להשתכנע.
 

מבוא

מחקר זה בודק כיצד ניתן למקסם את רמת השכנוע באמיתות רעיון כלשהו? חזרה על רעיון זה תגרום לאדם להאמין כי הרעיון הוא אמיתי (אפקט האמת). מחקרים רבים (Arkes, Hackett & Boehm, 1989; Bacon, 1979; Begg, Anas & Farinacci, 1992; Begg & Armour, 1991; Hasher, Goldstein, & Toppino, 1977; Schwartz, 1982 ; Dechene, 2010) מצאו כי בני אדם מדרגים אימרות שחזרו על עצמן כיותר נכונות ואמיתיות מאימרות שלא חזרו על עצמן. אחד ההסברים המקובלים לתופעה זו הוא שכאשר אנו נתקלים באינפורמציה לאחר שנחשפנו אליה, אינפורמציה זו נתפסת על ידינו כמוכרת. תחושת הכרות זו מייצרת תחושה של אמת מדומה (Begg & Armour, 1991 ). זאת ועוד, האמונה המוגברת באמיתות האימרות שחזרו על עצמן לא תלויה בעובדה אם הן אמיתיות או לא. כלומר ככל שאנו נחשפים למידע יותר פעמים כך הוא נראה לנו אמיתי יותר.

במחקר (Kelley & Lindsey, 1993) נמצא כי רמת הביטחון של אדם באמיתות תשובותיו על שאלות ידע כללי תלויה בקלות שבה הוא שלף את התשובה, כלומר ככל שאדם מגיע לתשובה ביתר קלות כך הוא בטוח יותר בצדקתו ותשובתו. במחקר זה תפעלו את הקלות שבה האדם עונה על שאלה על ידי חשיפה מוקדמת של הנבדקים לחלק מהתשובות לשאלות, כאשר חלקם של  התשובות היו נכונות וחלקם לא נכונות אך רלוונטיות לשאלה. נמצא כי חשיפה מקדימה לתשובות (בין אם הן נכונות או לא) מקטינה את הזמן שלקח לנבדקים לענות על השאלה, ומגדילה את התדירות שבה נבדקים עונים תשובות אליהן הם נחשפו קודם לכן. בנוסף מגדילה את הביטחון של הנבדקים בכך שהתשובה (אשר נחשפו אליה קודם) אותה הם מספקים היא נכונה. חשוב לציין כי הנבדקים התבקשו לענות תשובות נכונות לשאלות, לא נאמר להם כי הם צריכים לענות את התשובות אליהן נחשפו קודם ובחלק מהניסויים אף הוסבר להם שהתשובות אליהן נחשפו לא נכונות. כלומר נמצא כי שליפת התשובה מתרחשת באופן אוטומטי ולא על ידי ניסיון מכוון להיזכר בתשובות אליהן נחשפו קודם. עצם העובדה כי הנבדק שולף את התשובה מהר יותר גורמת לו להיות בטוח יותר בכך שהוא צודק.

אם כן ניתן לצפות כי אם אדם נחשף לפריט מידע ואחר כך הוא נשאל שאלה, כאשר פריט המידע יכול להוות תשובה פוטנציאלית לשאלה זו, בין אם תשובה נכונה או לא, פריט מידע זה יצוץ במוחו של האדם מכיוון שהוא נחשף אליו זמן קצר לפני כן. בעקבות מניפולציה זאת האדם יספק פריט זה כתשובה ואף יחשוב כי הוא צודק. כמו כן ניתן לצפות כי אם אדם זה ישאל אותה שאלה פעם נוספת, בהינתן והוא כבר בטוח כי הוא צודק, הוא יענה שוב את אותה התשובה. בהסתמך על כך שחזרתיות מחזקת את תחושת האמת, ניתן לשער כי כל פעם שאדם יענה את אותה התשובה רמת הביטחון שלו בכך שתשובתו נכונה תגדל.

על מנת לבדוק זאת המצאנו ניסוי הכולל תרגיל מתמטי פשוט אך מבלבל. בתרגיל זה צריך לסכום את ארבעת המספרים הבאים: 1040, 1030, 1020 ו-1010 , לפי הסדר הנ"ל. הסכום של שלושת המספרים הראשונים הוא 3090, 3090 ועוד 1010 הם כמובן 4100, אך ניתן להתבלבל במיקום הספרות ולחשוב שהסכום הוא 5000. על מנת לגרום לנבדקים להתבלבל ולהגיד 5000 נחשוף אותם לפני תחילת התרגיל למספר 5000. מכיוון שהתרגיל מבלבל מלכתחילה ומכיוון שהנבדקים נחשפו למספר 5000 עוד לפני תחילת התרגיל ועל כן סביר להניח כי זו התשובה הראשונה עליה יחשבו הנבדקים, אנו מניחים כי רב הנבדקים יטעו ויענו כי התשובה היא 5000.

לאחר מכן נבקש מהנבדקים אשר טעו ואמרו 5000, לחזור על התרגיל ולחשב מחדש את סכום הספרות, ככל הנראה הם יענו שוב 5000, אז נבקש מהם לחשב שוב. אנו משערים שבכל פעם שהנבדקים יחזרו על התרגיל ויגידו שהתשובה היא 5000, רמת הביטחון שלהם בכך שזו התשובה הנכונה, תעלה.

על מנת למדוד את רמת הביטחון של הנבדקים בכך שתשובתם נכונה, החלטנו לערער את ביטחונם ובכך לגרום להם לחשוב מחדש על השאלה ואולי לשנות את התשובה השגויה לתשובה נכונה. כאשר במידה ונבדק בטוח לחלוטין בכך שהוא צודק, לא נצליח לערער את ביטחונו, אך אם רמת הביטחון שלו נמוכה יותר, יש סיכוי גבוה יותר כי הוא יבחן את המצב מחדש ויראה את הטעות.

שיערנו כי ככל שנבדקים יחזרו יותר פעמים על התרגיל, ויענו בטעות 5000 במקום 4100, כך הסיכוי שלהם לשנות את דעתם ולענות את התשובה הנכונה קטן.

בנוסף, נשאלת השאלה האם כל הנבדקים יתנהגו כך וביטחונם יתחזק עם כל מחזור של התרגיל או שמא יש עוד גורמים המשפיעים על רמת הביטחון של האדם בכך שהוא צודק? במחקר שבדק את הקשר בין ביטחון עצמי לעיבוד אינפורמציה (Weary, G., & Jacobson, J. A. 1997) נמצא כי ביטחון עצמי נמוך גורם לאדם לעבד יותר אינפורמציה מאשר ביטחון עצמי גבוה.  במחקר נוסף נמצא כי אלמנט של חוסר ביטחון עצמי (אשר מתבטא בהטלת ספק ביכולות) מאותת על כך שדרוש מאמץ נוסף, שמוביל לשיפור בביצועים (Bandura and Locke’s 2003). את הצד הנגדי של אותו מטבע ניתן למצוא במודל השאננות של וואנקובר (Vancouver et al. 2002, 2001   (אשר מציע כי ביטחון עצמי מופרז יכול לגרום לתחושה שהביצוע לא דורש השקעת מאמץ.

בהסתמך על מחקרים אלו אנו מניחים כי אדם שבטוח בעצמו ובידע שלו בתחום מסוים ישקיע פחות מאמצים על מנת לענות על שאלה בתחום, מאשר אדם הפחות בטוח בעצמו בתחום זה. לכן נשער כי אם בעזרת חשיפה מוקדמת נצליח לגרום לאדם בעל ביטחון עצמי בתחום השאלה הנשאלת, לענות תשובה מוטעית, אדם זה יהיה בטוח יותר בכך שתשובתו נכונה מאדם חסר ביטחון עצמי באותו תחום.

הניסוי שלנו מתמקד בתרגיל מתמטי, שעל פניו נראה פשוט ולא דורש יכולות מתמטיות גבוהות. אם כן אנו מניחים כי אנשים בעלי אוריינטציה ריאלית, יהיו בטוחים יותר ביכולות המתמטיות שלהם. לכן, ירגישו כי התרגיל קל מאד ולא ישקיעו מאמץ רב והתעמקות בתרגיל. לעומתם, אנשים חסרי אוריינטציה ריאלית ירגישו מעט חוסר ביטחון למראה המספרים ועל כן ינסו להתעמק יותר בתרגיל.
בחרנו בסטודנטים הלומדים במגמת מדעי המחשב כמייצגים אוכלוסיה בעלת אוריינטציה ריאלית וסטודנטים הלומדים במגמת ממשל וחברה כמייצגים אוכלוסיה חסרת אוריינטציה ריאלית. בחירתנו נובעת מהפער בדרישות המתמטיות בין החוגים השונים.
אם כן אנו משערים שמתוך הנבדקים שהמניפולציה תעבוד עליהם ויענו 5000, סטודנטים למדעי המחשב יהיו יותר בטוחים בתשובתם ועל כן אחוז הסטודנטים למדעי המחשב אשר ביטחונם יתערער, וישנו את דעתם ויראו כי התשובה האמיתית היא 4100, קטן יותר מאחוז הסטודנטים לממשל וחברה שישנו את תשובתם.

בנוסף מכיוון שבעלי האוריינטציה הריאלית בטוחים ביכולת האבחנה המתמטית שלהם אנו משערים כי תהיה אינטראקציה בין אוריינטאציה ריאלית לכמות החשיפות למושא השכנוע, כך שאנשים בעלי אוריינטציה ריאלית ישוכנעו בצדקתם יותר מאנשים חסרי אוריינטציה ריאלית, ככל שכמות החזרות על התרגיל עולה.

אי לכך, השערתנו הראשונה היא שככל שמספר הפעמים שאדם חוזר על רעיון אליו נחשף בעבר עולה, כך הביטחון של האדם בתשובתו עולה, והסיכוי שלו להתערער יורד. השערתנו השנייה היא שהסיכוי לערער אנשים בעלי אוריינטציה ריאלית קטן יותר מאנשים חסרי אוריינטציה ריאלית. שיערנו גם שתהיה אינטראקציה בין אוריינטאציה ריאלית לבין מספר החזרות על רעיון למושא השכנוע, כך שאנשים בעלי אוריינטציה ריאלית ישוכנעו יותר מאנשים חסרי אוריינטציה ריאלית, ככל שכמות החזרות עולה.

השערתנו האופרציונאלית הראשונה היא שככל שנבדקים יחזרו על התרגיל יותר פעמים, ויענו בטעות 5000 במקום 4100, כך הסיכוי שלהם לשנות את תשובתם לאחר הערעור יקטן. השערתנו האופרציונאלית השנייה היא שהסיכוי שסטודנטים למדעי המחשב ישנו את תשובתם לאחר הערעור קטן יותר מאשר סטודנטים לסוציולוגיה. שערנו גם שתהיה אינטראקציה בין תחום הלימוד למספר החזרות על התרגיל. כך שסטודנטים ממדעי המחשב ישוכנעו יותר מאשר סטודנטים לממשל וחברה, ככל שמספר החזרות על התרגיל יגדל.
 

שיטה

משתתפים

במחקר השתתפו 67 נבדקים, כולם סטודנטים הלומדים במכללה האקדמית תל אביב יפו, במגמות מדעי המחשב וממשל וחברה. שלושה מתוך הסטודנטים לא "נפלו בפח" בעקבות המניפולציה וענו כי סכום המספרים הוא 4100, על כן הם לא השתתפו בניסוי, כלומר 64 סטודנטים השתתפו בניסוי. כל הסטודנטים הסכימו להשתתף בניסוי בהתנדבות. הנבדקים נאספו בשיטת המכסה, כך שיהיו לפחות 30 נבדקים מכל אחת מהמגמות, לבסוף נאספו  33 סטודנטים ממגמת מדעי המחשב ו-31 סטודנטים ממגמת ממשל וחברה. גילאי הסטודנטים נעו בין 19 ל-24 (M=24.9, SD=2.37). מתוך כל הסטודנטים היו 23 נשים ו-41 גברים. הנבדקים הוקצו באופן אקראי לשלוש קבוצות ניסוי, כך שבכל קבוצה יהיו לפחות עשרה סטודנטים מכל מגמת לימוד.
 

כלים והליך

ניגשנו לסטודנטים במכללה האקדמית של תל אביב יפו, הלומדים במגמה לממשל וחברה ומדעי המחשב (לאחר שנשאלו היכן הם לומדים) ביקשנו מהסטודנטים להשתתף בניסוי קצר. סטודנטים שהסכימו חולקו ל-3 קבוצות  ניסוי שונות.

הניסוי התחיל באמירה של הנסיין לנבדק "בוא ואני אראה לך שלא תוכל לסכום עד 5000". לאחר מכן, הנבדק התבקש לסכום את המספרים הבאים (הוצגו בגופן David 72):

1040                     
1030 +                 
1020                     

1010                     

5000                    

       
הנסיין גילה תחילה את שתי השורות העליונות (והסתיר על ידי דף אחר את התחתונות), ושאל "כמה זה ביחד?". לאחר מכן הנסיין חשף עוד שורה, ועל הנבדק היה לענות מהו הסכום המצטבר. כך עד לסיום התרגיל. לאחר כל תשובה שהנבדק ענה, הנסיין השיב (יפה, טוב מאוד מצוין, כל הכבוד, לפי הסדר). נבדקים שענו כי הסכום המצטבר הוא 5000, התבקשו לחזור ולספור מהתחלה. הנבדקים חולקו מלכתחילה לשלוש קבוצות, נבדקים בקבוצה הראשונה התבקשו לחזור על הספירה פעם אחת, נבדקים מהקבוצה השנייה – פעמיים ונבדקים מהקבוצה השלישית – שלוש פעמים. לאחר החזרות, הנסיין ערער את ביטחונם של הנבדקים על ידי השאלה: "האם אתה בטוח? תחשוב טוב!". הקבוצות נבדלו בנקודת הזמן שבה הם נשאלו שאלה זו. נבדקים מהקבוצה הראשונה נשאלו לאחר החזרה הראשונה על ההליך. נבדקים מהקבוצה השנייה נשאלו לאחר החזרה השנייה. נבדקים מהקבוצה השלישית חזרו על ההליך 3 פעמים, ואז נשאלו האם הם בטוחים. ניסוח השאלה היה זהה בכל שלושת הקבוצות. לאחר שהנבדקים נשאלו האם הם בטוחים, הם התבקשו לחזור על התרגיל פעם נוספת, זאת על מנת לבדוק האם הם שינו את תשובתם. בסיום הניסוי נערך תדרוך לנבדק, שבו הוסברו בקצרה השערות הניסוי והמטרותיו.
 

תוצאות

בהתאם להשערתנו נמצא כי ככל שמספר הפעמים אשר הנבדקים חזרו על התרגיל עלה, כך פחת אחוז  הנבדקים  אשר שינו את תשובתם לתשובה הנכונה לאחר הערעור X²(2, N = 64) = 8.29 pv = .02. בניגוד להשערתנו, אחוז הסטודנטים ממגמת מדעי המחשב אשר שינו את תשובתם לאחר הערעור היה גדול יותר באופן מובהק מאחוז הסטודנטים ממגמת ממשל וחברה אשר שינו את תשובתם לאחר הערעור X²(1, N = 64) = 3.83, pv = .05. נמצאה אינטראקציה בין מספר החזרות על התרגיל לבין מגמת הלימוד, אך היא יצאה הפוכה להשערתנו, כאשר בקרב סטודנטים ממגמת מדעי המחשב כל חזרה על התרגיל הקטינה את אחוז הסטודנטים אשר קלטו את טעותם ועל כן שינו את דעתם X²(2, N = 33) = 6.27, p = .04. עם זאת בקרב הסטודנטים ממגמת ממשל וחברה, לא נמצא הבדל מובהק בין שלושת קבוצות הניסוי (ראה טבלה).

 

    טבלה: מספר הסטודנטים ששינו את דעתם, לאחר שביטחונם עורער, לפי חלוקה לקבוצות משנה

.

דיון

בהתאם להשערת המחקר הראשונה נמצא כי כל חזרה על התרגיל הפחיתה את אחוז משני הדעה לאחר הערעור, כלומר רמת הביטחון של הנבדקים בכך שתשובתם נכונה גדלה עם כל חזרה על התרגיל, כך שבקבוצה השלישית אשר חזרה על התרגיל שלוש פעמים, הנבדקים היו כה משוכנעים בכך שהתשובה היא 5000, שהניסיון לערער את ביטחונם ולגרום להם לחשוב מחדש על התשובה לא גרם לאף נבדק לשנות את תשובתו. זאת לעומת שלושה נבדקים אשר שינו את דעתם ואמרו 4100 בקבוצה השנייה ושבעה נבדקים בקבוצה הראשונה. כלומר, ניתן להסיק כי כל פעם שאדם חוזר על תשובה לשאלה שנשאל, רמת הביטחון שלו בכך שתשובה זו נכונה גדלה.

היבט נוסף אשר לא שוער מלכתחילה התגלה במהלך הניסוי. הנסיין היסב את תשומת ליבו לכך שבפעם הראשונה שהנבדק עושה את התרגיל לוקח לו הרבה יותר זמן לסכום את המספרים מאשר בפעמים הבאות. נתון זה תואם את הממצא כי ככל שאדם עונה מהר יותר על שאלה כך הוא בטוח יותר בכך שתשובתו נכונה (1990 Nelson and Narens,  ).

השערת המחקר השנייה הופרכה, ממצאי הניסוי הראו תוצאה הפוכה להשערתנו, נמצא כי סטודנטים ממגמת מדעי המחשב שינו את דעתם יותר מסטודנטים ממגמת ממשל וחברה, כלומר אנשים בעלי אוריינטציה ריאלית שתשובתם עורערה, הם בעלי סיכוי גבוהה יותר לשנות את דעתם, מאשר אנשים חסרי אוריינטאציה ריאלית.

לממצא זה שני הסברים אפשריים. הראשון הוא שאנשים בעלי אוריינטציה ריאלית הם בעלי מחשבה ביקורתית יותר מאנשים חסרי אוריינטציה ריאלית. במיוחד סטודנטים למדעי המחשב אשר מיומנים בלמצוא טעויות בקודים השונים. יכול להיות כי חשיבה ביקורתית זו אפשרה להם במידה רבה יותר מאשר לסטודנטים ממשל וחברה, למצוא את הטעות ולשנות את תשובתם. הסבר אפשרי נוסף הוא "חרדה מתמטית" המאפיינת סטודנטים רבים, במיוחד סטודנטים למקצועות הומאניים (Balozlu, 2006).  חרדה זו לנוכח התרגיל המתמטי יכלה לנטרל את הניסיון להתעמק בניסוי ולהסתכל על התרגיל מנקודת מבט ביקורתית.  

עדיין נשאר לא ברור, האם אנשים בעלי ידע וביטחון עצמי בתחום מסוים, הם ביקורתיים יותר בכל מה שנוגע לתחום זה ועל כן גם אם יתאפשר לבלבל אותם על ידי מניפולציה לענות תשובה מוטעית, הם עדיין יצליחו לעלות על הטעות בתנאים מסוימים. יכול להיות שכך הדבר, מצד שני יכול להיות כי התוצאות שהתקבלו במחקרנו רלוונטיות רק לתחום האוריינטציה הריאלית, אשר מתאפיינת במחשבה ביקורתית.

מתוך תוצאות הניסוי נובע כי נמצאה אינטראקציה בין מספר החזרות על התרגיל לבין מגמת הלימוד, כאשר בקרב סטודנטים ממגמת מדעי המחשב כל חזרה על התרגיל הקטינה את אחוז הסטודנטים אשר קלטו את טעותם ועל כן שינו את דעתם, לעומת זאת בקרב סטודנטים ממגמת ממשל וחברה, לא נמצא הבדל בין שלושת קבוצות הניסוי, כאשר סטודנטים מכל שלושת הקבוצות לא שינו את דעתם לאחר הערעור (למעט הקבוצה הראשונה אשר שני נבדקים בה שינו את תשובתם לאחר הערעור, אך נתון זה לא גורם להבדל מובהק בין הקבוצות. ממצאים אלו סותרים את ההשערה שלנו, הסיבה לכך נעוצה בין היתר בכך שהשערת המחקר השנייה הופרכה. הסיבות לאינטראקציה שנמצאה יכולות להיות מגוונות. סיבה אפשרית אחת היא ה"חרדה המתמטית" (Balozlu, 2006), אשר אוזכרה לעיל. בנוסף יכול להיות שאנשים חסר אוריינטציה ריאלית קלים יותר לשכנוע באופן כללי, זאת מכיוון שיכולות החשיבה הביקורתית שלהם פחות מפותחות מאשר אצל בעלי אוריינטציה ריאלית.

מחקרים רבים מצאו כי חשיפה חוזרת לאינפורמציה, מגבירה את האמונה כי אינפורמציה זו היא אמיתית ( Begg & Armour, 1991). המחקר שלנו מפתח רעיון זה, מצאנו כי על ידי מניפולציה אשר גורמת לאדם להגיע "בעצמו" לרעיון כלשהו, או לפחות לחשוב כי הוא עשה זאת בעצמו, ואז לחזור על רעיון זה מספר פעמים, ניתן למקסם את רמת השכנוע של בן האדם ברעיון זה (בין אם הרעיון אמיתי או מוטעה). ממצאים אלו יכולים להיות מיושמים בטכניקות שכנוע המשמשות אנשי מכירות או כל אדם שמתפקידו לשכנע אחרים. 

נשאר לא ברור האם שיטת שכנוע זו טובה על מנת לשכנע אנשים המתמחים בתחום כלשהו, ברעיון מוטעה מתחום זה. במחקרנו נמצא ששיטה זו עובדת טוב יותר על אנשים שלא מתמחים בתחום, אך כאמור יכול להיות שלא ניתן להכליל את ממצאי המחקר על אנשים מתחומים אחרים, כי בעלי אוריינטציה ריאלית מלכתחילה מצוידים בחשיבה ביקורתית טובה יותר. אם כן במחקרים הבאים יהיה מעניין לבדוק את השערות המחקר על ידי ניסויים לא מתמטיים, על מנת לבדוק האם ההשערה השנייה הופרכה מכיוון שתחום הידע הנבחר במחקר זה מתמקד ביכולות מתמטיות, המאופיינות בחשיבה ביקורתית, או שמא תמיד יהיה קשה יותר לגרום לאדם המתמחה בתחום מסוים, להאמין ברעיון מוטעה בתחום זה.
 

רשימת מקרות

Arkes. H.R., Hackett, C. & Boehm, L. (1989). The generality of the relation between familiarity and judged validity. Journal of Behavioral Decision Making, 2, 81-94.

Bacon. F.T. (1979). Credibility of repeated statements: Memory for trivia. Journal Of Expcrimental Psychology: Human Learning and Memory 5, 241-252.

Balozlu, M., & Kocak, R. (2006). A multivariate investigation of the differences
in mathematics anxiety. Personality & Individual Differences, 40(7), 1325-1335.
Bandura, A., & Locke, E. A. (2003). Negative self-efficacy and goal effects revisited.Journal of Applied Psychology, 88, 87-99.

Begg, I.M., Anas. A. & Farinacci. S. (1992). Dissociation of processes in belief: Source recollection, statement  familiarity, and the illusion of truth. Journal af Experimental Psychology: General. 121, 446-45

Begg. I.. & Armour. V. (1991). Repetition and the ring of truth: Biasing comments. Canadian Journal of Behavioural Science, 23, 195-213.

Hasher, L., Goldstein. D.. & Toppino. T. (1977). Frequency and the conference of referential validity.  Journal of  Verbal Learning and Verbal Behavior, 16,107-112.

Kelley, CM. & Lindsay. D.S. (1993). Remembering mistaken for knowing: Ease
of retrieval as a basis for confidence in answers to general knowledge questions. Journal of Memory and Language, 32, 1-24.

Schwartz. M. (1982). Repetition and the rated truth value of statements. American Journal of Psychology, 95. 393-407.

Vancouver, J. B., Thompson, C. M., Tischner, E. C., & Putka, D. J. (2002). Two studies examining the negative effect of self-efficacy on performance. Journal of Applied Psychology, 87, 506 - 516.

Vancouver, J. B., Thompson, C. M., & Williams, A. A. (2001). The changing signs in
the relationships among self-efficacy, personal goals, and performance. Journal of Applied Psychology, 86, 605-620.

Weary, G., & Jacobson, J. A. (1997). Causal uncertainty beliefs and
diagnostic information seeking. Journal of Personality and SocialPsychology, 73, 839–848.