ראשיתה של הרפואה הוא עוד מהתקופה הפרה הסטורית, אך עם עלייתה של הנצרות בימי הביניים, החלה השקיעה של מדעי הרפואה, מאחר והכנסייה ראתה במחלות כעונש על חטאים, ואת התפילות כאמצעי ריפוי. הספרות הרפואית המערבית בעת ההיא הייתה כזו שלא פגעה בעליונות הכנסייה. בעזרת עיקרון הדואליזם של רנה דקארט אשר חילק את הגוף לחומר ונפש, נפתח צוהר מחודש לחקר הגוף תחת ההנחה כי ניתן לחקור את הגוף אך לא את הנפש.
מאז, רפואה ופסיכולוגיה התפתחו כמדעים שונים ומובחנים. המודל הביו רפואי, הוא המודל שלפיו הרפואה הקונבנציונאלית מטפלת כיום, שמה דגש רב על המרכיב הפזיולוגי של הבעיה הרפואית, אך מתעלם כמעט לחלוטין מאספקטים פסיכלוגיים וסוציולוגיים של בריאות וחולי.
לגישה הביו רפואית יש יתרונות, אך גם חסרונות. ראשית, הגישה לא נותנת מקום לתחושות הסבייקטיביות של המטופל, ובריאות וחולי הם עניין סובייקטיבי. השאלה היא 'האם המטופל מרגיש בריא?' ולא 'האם המטופל בריא על פי הממצאים הרפואיים?' כך שבאופן פרדוקסאלי, הרפואה שבאה לעזור למטופל מתעלמת ממנו. חסרון נוסף הוא שבהעדר ממצאים רפואיים, הרופא לא יכול לתת דיאגנוזה, ובמקרים רבים מאבחן את הבעייה כפסיכו סומאטית. אך החיסרון המהותי ביותר במודל הביו רפואי, הוא ההתעלמות מאספקטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים של המחלה.
פסיכולוגיה רפואית מנסה לגשר על פער זה. היא נשענת על התפיסה שבכדי לטפל בבעיה רפואית יש לתת ביטוי לשלושת הביו רפואה, פסיכולוגיה וסוציולגיה. תחום זה צובר תאוצה בעשרות השנים האחרונות בעולם. פסיכולוגים רפואיים מאיישים תפקידים ברוב בתי החולים במדינות מערביות וסביר להניח שהתחום יקבל תאוצה גם בארץ.
לעיון נוסף ניתן להתרשם ממחקרי במסגרת סמינר בניורו פסיכולוגיה קלינית ערכתי מחקר הבוחן השפעת דמיון מודרך על כאב על פי המודל של דוקטור בוריס טולצינסקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה