
המשתתפת
באודישנים של תוכנית הראלטי, פאולה גודספייד, התאבדה השבוע מול ביתה של אחת השופטות בתחרות, לאחר שלא התקבלה לתוכנית. במהלך
האודישן פאולה הוקנטה על ידי אחד השופטים
על כך שיש לה גשר בשיניים. קריאות מעליבות בסיגנון של 'את יכולה לשיר ככה בכלל?', ומה זה הברזל הזה בפה שלך?' היו דבר שבשיגרה במהלך האודישן. האמת היא שזהו לא היתה הבעיה היחידה, פאולה מעריצה של השופטת פולה. גודספייד:
"אני ממש מעריצה ענקית שלה. ציירתי פורטרטים בגודל טבעי שלה. אני מציירת מאז שהייתי ילדה קטנה והציור הראשון שלי היה של פאולה עבדול". כנראה שהשילוב הזה של בחורה בת 30 שמתנהגת כמו נערה בת 14, והמצב בריגשי הקיצוני שאליו היא נקלאה יצר את הסוף הטרגי הזה. תוכניות ריאלטי בארצות הברית כבר עברו כל גבול הגיוני (צפה בכתבה של
עמיר קוטלר בYnet). ומה לגבי ישראל? בתוכנית האח הגדול למשל, הובילו את שיפרה, רנין ולאון לבכי בשבוע שעבר, במהלך המשימה השבועי. בנוסף משחקים עם תחושותיהם ורגשותיהם של מכורים לסיגריות. בבית יש מספר מכורים לסיגריות כמו למשל עינב בוביל ויוסי בוביל. גורמים להם על ידי מניפולציה רגשית לא לעשן, או לעשן בכמות מוגבלת לפרקים. תהליך זה כרוך בסינדרומי גמילה חמורים יותר מאשר להפסיק לגמרי או להקטין את הכמות. מצבים אלו ואחרים הדוחקים את המצב בריגשי וגורמים להתנהגויות חריגות אשר יכול להיות שלא היו מתרחשות לאותם אינדיבידואלים במצב אחר. הזכרתי את הניסוי של סטנלי מילגרם ברשומה הקודמת. כאמור, הנחקרים גרמו כביכול למוות של אדם אחר. הנזק הפסיכולוגי שיכול להיווצר הוא עצום. הפסיכולוג דריל בם טען שכאשר המצבים הפנימיים של אנשים, כמו רגשות או עמדות, קשים לפרוש עבורם, הם מפרשים את ההרגשה או העמדה הזו על ידי צפיה על ההתנהגות שלהם עצמם ומצב שבו היא מתרחשת. גם חלק מהמשתתפים עצמם מדברים על נזק פסיכולוגי שהם מרגישים שנוצר להם, ועל הצורך שיהיה להם בשיקום לאחר התוכנית. התרעתי בבלוג זה על הבעייתיות בתוכניות ריאלטי, ברשומה "
האח הגדול עובר כל גבול אתי". רצוי ללמוד מהמקרה הנורא שקרה השבוע באמריקן אידול, שכידוע לי הוא אינו הראשון מסוגו, ולהערכתי גם לא האחרון. ראוי שבמדינה שלנו יצאו תקנות המגדירות את חופש הפעולה של יוצרי התוכניות. כמו כן לדעתי צריך להקים מערכת שתאכוף את כללי האתיקה הראויים בתחום זה.
קשה שלא להסקים אם הנושא של חוסר האחריות של רשויות השידור (בארץ ובחו"ל) אבל בעולם קפיטליסטי כמו בעולם קפיטליסטי הפרט לא מעניין אף אחד , העיקר הג'ובות שסופרים במדרגות ! סיפור "פאולה" די עצוב , אך לא בגלל ה"אידול" זה מקרה מורכב של בחורה לא בריאה ואין קשר לתוכנית . מעריצים , פנאטים , מתאבדים בגלל אליליהם, זה המצב . אמת היא לא אשמה בכך שאין לה חיוך מיליון דולר היא בדיוק עבדה על זה... אבל איפה הפרופורציות? ממתי בן אדם נורמטיבי מתאבד בגלל או בכלל? וחולים לא חסר , וגם לטלויזיה הם יגיעו. בכל מקרה אני אישית היתי מכוונת לחינוך של כלל האוכלוסיה נגד פאנטיות , וזה מוביל לנושא אחר לחלוטין ... בקיצור לסמוך אל מישהו זה אמנם קל אבל בעייתי קחו את עצמכם בידיים אנשים וחנכו את הילדים שלכם לשיוון אל תתנו להם "להעריץ" מספיק לאהוב או להעריך למי שיבין ההבדל בגישה יהיה מורגש. ולגבי פורמט האח הגדול פה באמת מישהו שכח את חוקי האטיקה אבל דיברנו אל קפיטליזם הכל למכירה גם הנפש ככה זה ! ואת הג'ובות סופרים במדרגות...
השבמחקשלומית, לדעתי את צודקת ברוב טענותיך.
השבמחקהעולם שלנו קפיטליסטי מידי, ואכן בעלי ההון לא מתחשבים בפרט כאשר הם ממקסמים את ריוחיהם, עד אשר נראה ששכחו שאין מחיר לחיי אדם. זו אחת הסיבות שאני מעדיף גישות סוציאליסטיות על הגישה הקפיטליסטית הרווחת בעולם המערבי.
נכון שהמתמודדת פאולה אינה כשירה להתמודדות מסוג זה, אך היא אינה מיצגת את עצמה בלבד, אלה נתח אוכלוסיה פגיע. הצורך להקרין דמות ציבורית אהודה יכול לפתות אותנו לדפוסים לא בריאים של התנהגות (מארק לירי ועמיתיו 1994). נראה שהמקרה באמריקן אידול יכול להוות דוגמא לטענה של לירי ועמיתיו.
בהרחבה: הפסיכולוג דריל בם (1972), טען שאנו תופסים את עצמנו על פי ההתנהגות שלנו והסוציולוג הורטון קולי הציג בתיאוריה שלו 'העצמי במראה' שאנשים אחרים עוזרים לנו להגדיר את עצמנו. ליאון פסטינגר הציע בתיאורית ההשוואה החברתית שלו שכאשר אנשים לא בטוחים ביכולות או בדעות שלהם - כלומר, כאשר מידע אובייקטיבי אינו זמין בקלות הם מעריכים את עצמם דרך השוואות עם אחרים. פאולה הובלה לתחושות קיצוניות, שכנראה הובילו אותה למצב ריגשי שעירער את הערכה העצמית שלה. הערכה עצמית מוגדרת על ידי התאמה או אי התאמה בין איך שאנו רואים את עצמנו ואך שאנו רוצים לראות את עצמנו (טורי היגינס 1989). ככל שאי ההתאמה גדולה יותר, כך הפרט ירגיש יותר גרוע (היגינס).
לכן, אני לא בטוח שחינוך נגד פאנטיות עשוי לעזור בתחום זה. ישנה קלישאה שאומרת: 'העולם זקוק לגיבורים חדשים', אימרה זו מדגישה לדעתי שהערצה היא תכונה מושרשת מאוד.
ומכאן לאתיקה - להרוויח על חשבון חיי אדם מוגדר כפשע. אם אנו שואפים למדינה מתוקנת, ראוי שיוצרי תוכניות הריאלטי ישאו בתוצאות של מעשיהם. רופא שגרם לחולה לאבד את חיוו משלם את הדין על הטעות שלו, כמוהו גם מהנדס שעבודתו קרסה, ואפילו מוסכניק' שהרכיב גלגל לא מתאים עשוי לעמוד לדין פלילי. למעשה, כולנו נעמוד לדין אם נגרום למוות ברשלנות, לכן אני חושב שכך צריך להיות גם ליוצרי סדרות ראליטי.
למען הסר ספק: אני לא חושב שצריך להעמיד לדין את יוצרי האח הגדול. אך ראוי שחשש זה יהיה במודעות של כל מי שעבודתו קשורה לבני אדם.