"בריאות הינה מצב של רווחה סובייקטיבית פיזית מנטאלית וחברתית, ובשום פנים באופן לא העדר של מחלה, תקלה או חוסר תפקוד" (ארגון הבריאות העולמי\WHO)
התפיסה המקובלת היום באשר לתפיסת כאב וחולי היא על פי מודל הביו-פסיכו-חברתי. המודל טוען שלא ניתן לרפא אספקטיים פזיולוגיים ללא אספקטים פסיכולוגיים וחברתיים. המודל כולל אספקטים הביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים, וההשפעה הדו כיוונית בין אספקטים אלו. הרעיון הכללי הוא שאין עדיפות לעבודה בתחום אחד על אחר, אלא עדיף לעבוד בכל האספקטים האלו בו זמנית. כך שבריאות היא למעשה תקשורת טובה בין הביולוגי לפסיכולוגי והסוציולוגי. תפיסה הכאב לדוגמא, היא עניין של פרשנות סובייקטיבית, ולכן ניתנת לשינוי גם בעזרת פסיכולוגיה וסוצילוגיה.
תיאורייות הזיקה טוענות שאופן ההתמודדות גם הוא ניתן לשינוי ברמה הקוגניטיבת. כאב פיזי מלווה גם בהפרשת הורמונים שונים (למשל, אדרנלין, קורטיזון). המערכת הסימפתטית פועלת בעוצמה רבה (הפרה סימפתטית לא פועלת). ברמה מידית, הגוף מפריש הורמונים על מנת לגייס אנרגיה ללא בקרה אינטלקטואלית (לא מודע).
דמיון מודרך יכול להוות את ההליך ההפוך, על ידי הכנסת המערכת הפרה סימפתטית לפעולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה